<h1>שבלי הלקט סימן צ"ז</h1>
<h2>דף יז.</h2>
בסוף פרק קמא דעירובין ארבעה דברים התירו במחנה. פי' מחנה נקרא צבא היוצא למלחמה. מביאין עצים מכל מקום ופטורין מרחיצת ידים, ומדמאי, ומלערב. והא דאמרינן פטורין מרחיצת ידים, אוקימנה במים ראשונים, אבל במים אחרונים חייבין מפני מלח סדומית. והאידנא דלא רגילינן במלח אפילו במים אחרונים פטורין. והא דאמרינן פטורין מלערב, אוקמה ר' יניי בעירובי חצירות אבל בעירובי תחומין חייבין. פירש רבינו שלמה זצ"ל אם היקיפו אילו ואילו ומחיצה מפסקת ביניהן ויש שם פתח אינן צריכין לערב, אבל בעירובי תחומין חייבין. ורבינו שלמה בן היתום זצ"ל פירש, שמותר להן להוציא מאהל לאהל ומטלטלין בכל המחנה בלא עירוב. אבל לצאת חוץ לתחום אסור עד שיערב. ונראה להעמיד דברי רבינו שלמה בן היתום זצ"ל, כשהמחנה מוקף במחיצות. ואע"פ שמן הדין היה להן לערב עירובי חצירות, במחנה התירו בלא עירוב. מכל מקום צריך עיון עכשיו בזמן הזה מאחר שיש אהלי גוים במחיצתן, אם אוסרין עליהן וצריכים להשכיר מהן כדין חצר שאין יכולין לערב עד שישכור, אין להם תקנה לטלטל בכל המחנה לפי שאינן יכולין להשכיר מכל הגוים, או שמא מותר לטלטל ואינן צריכין להשכיר, דהיכא אמרינן [עירובין ס"ב ע"א] ובגוי עד שישכור, היכא שהישראלים אוסרין זה על זה ואינן רשאין לטלטל עד שיערבו, אבל היכא שאין הישראלים צריכין לערב, אין הגוי אוסר ואין צריכין להשכיר. והעומד במחנה עם הגוים במצור, ומתיירא שמא יסעו ממקום חנייתן בשבת ויתרחקו יותר מאלפים אמה, אם הוא יודע מאי זה רוח יש להן לילך, ילך מבעוד יום בסוף אלפים אמה ויאמר שביתתי במקומי, ויש לו להלך ממקום שביתתו ולהלן אלפים אמה. ומה שהרויח ממקום שביתתו במזרח הפסיד ממקום אהלו במערב, בין אם נסעו בין אם לא נסעו מאחר שלא התנה בו, שהרי מקום העירוב חשוב ביתו וממקום העירוב יש לו אלפים אמה לכל רוח. וכן יכולין לערב בכל דבר הראוי לאכילה חוץ מן המים והמלח וכמהין ופטריות. ושיעורו מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד. וכמה הוא מזון שתי סעודות. ככר שהוא ח' בצים, ד' בצים לכל סעודה. ואחד מהן יכול לערב לכולן אך צריך להודיעם מבעוד יום. ואם לא הודיעם מבעוד יום לא קנו עירוב. ואם אינו יודע מאיזה רוח יש להן להלך, יכול הוא לשלוח עירובו בכל רוח ורוח ומתנה ואומר [ל"ו ע"ב] אם המלך או שר הצבא נוסע למזרח עירובי למזרח, למערב עירובי למערב, לא לכאן ולא לכאן עירובי בתוך אהלי. וצריך להניח העירוב במקום שיהא שמור, שאם נאבד או נאכל מבעוד יום אינו עירוב, ואסור לו לילך יותר בעבור אותו העירוב שהרי איננו. אבל אם נאבד או נאכל משחשיכה ערובו עירוב, ויכול לילך אלפים אמה ממקום עירובו ולהלן. ואם נתן העירוב באילן למטה מעשרה עירובו עירוב, למעלה מעשרה אינו עירוב. ואם נתן העירוב בראש הקנה או בראש הקונטס, כל זמן שתלוש ונעוץ אפילו גבוה מאה אמה הרי זה עירוב. ואע"פ שאין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה הכא נמי במחנה כדבר מצוה דמי, שאם יסע המחנה וישאר במקומו יש שם סכנה מפני פחד האויבים.
<h2>דף כו:</h2>
וכן יכולין לערב בכל דבר הראוי לאכילה חוץ מן המים והמלח וכמהין ופטריות. ושיעורו מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד. וכמה הוא מזון שתי סעודות. ככר שהוא ח' בצים, ד' בצים לכל סעודה. ואחד מהן יכול לערב לכולן אך צריך להודיעם מבעוד יום. ואם לא הודיעם מבעוד יום לא קנו עירוב. ואם אינו יודע מאיזה רוח יש להן להלך, יכול הוא לשלוח עירובו בכל רוח ורוח ומתנה ואומר [ל"ו ע"ב] אם המלך או שר הצבא נוסע למזרח עירובי למזרח, למערב עירובי למערב, לא לכאן ולא לכאן עירובי בתוך אהלי. וצריך להניח העירוב במקום שיהא שמור, שאם נאבד או נאכל מבעוד יום אינו עירוב, ואסור לו לילך יותר בעבור אותו העירוב שהרי איננו. אבל אם נאבד או נאכל משחשיכה ערובו עירוב, ויכול לילך אלפים אמה ממקום עירובו ולהלן. ואם נתן העירוב באילן למטה מעשרה עירובו עירוב, למעלה מעשרה אינו עירוב. ואם נתן העירוב בראש הקנה או בראש הקונטס, כל זמן שתלוש ונעוץ אפילו גבוה מאה אמה הרי זה עירוב. ואע"פ שאין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה הכא נמי במחנה כדבר מצוה דמי, שאם יסע המחנה וישאר במקומו יש שם סכנה מפני פחד האויבים.
<h2>דף מט:</h2>
וכן מי שבא בדרך והיה ירא שמא תחשך והיה מכיר אילן או גדר או מקום מסויים בתוך אלפים אמה למקום שהוא עומד בו אומר שביתתי בגדר פלוני או בעיקרו של אילן פלוני. וכן בתל או נקע או צריף או כל מקום המסויים. ומהלך ממקום שעומד בו עד אותו אילן או גדר או מקום המסויים אלפים אמה ומשם עד ביתו אלפים אמה. נמצא מהלך משחשיכה ארבעת אלפים אמה. ואם אמר שביתתי תחת אילן פלוני לא אמר כלום, ואין לו אלא ארבע אמות, עד שיאמר שביתתי בעיקרו שלאילן פלוני. [נ"א ע"א] ואם היו שנים באים בדרך ואחד מהן מכיר מקום המסויים, והאחד אינו מכיר, אותו שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר, והמכיר אומר תהא שביתתנו במקום פלוני. ודווקא שהיה אותו אילן או גדר או מקום המסויים בתוך אלפים אמה או בסוף אלפים אמה, אבל אם היה חוץ לאלפים אמה, אי נמי השולח עירובו ונתנו חוץ לאלפים אמה, אפילו אמה אחת, הרי זה לא יזוז ממקומו דהוה ליה כיוצא לדעת מחוץ לתחום ואין לו אלא ארבע אמות. אמר רב נחמן אמר שמואל היה מהלך בבקעה ואינו יודע תחום שבת מהלך אלפים פסיעות בינוניות, וזהו תחום שבת.
<h2>דף נא.</h2>
ואסור לו לאדם להלך בשבת יותר מאלפים אמה ממקום שקנה בו שביתה בערב שבת בין השמשות, דתניא שבו איש תחתיו (שמות ט"ז, כ"ט) אילו ארבע אמות, אל יצא איש ממקומו (שם) אילו אלפים אמה. כיצד אם שבת בעיר אפילו היא גדולה כאנטוכיא כל העיר כולה היא לו כארבע אמות ויש לו אלפים אמה לכל רוח. ואם שבת בשדה במקום שאין שם היקף מחיצות יש לו אלפים אמה לכל רוח ממקום שביתתו. ואם יש לו הקף מחיצות יש לו ממקום ההיקף ולחוץ אלפים אמה לכל רוח. ואפילו אם ההיקף הוא גדול כמה כורין. ודווקא אם הוקף לדירה. אבל אם לא הוקף לדירה אם הוא שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים, מטלטל בכולו וחוצה לו אלפים אמה. ואם הוא יותר משבעים אמה ושירים אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. ומונה אלפים אמה ממקום שביתתו, דהנך מחיצות כיון דלא הוקפו לדירה כמאן דליתנהו דמי. ואם שבת בעיר ויש מחוץ לעיר בתוך שבעים אמה ושירים בית הראוי לדירה עושין אותו עיבור לעיר, ויש לו מאותו הבית ואילך אלפים אמה. ואם מאותו הבית יש לו בית אחר, ועוד בית אחר, והם כולן קרובין זה לזה בתוך שבעים אמה ושירים מהלך את כולן וחוצה להן אלפים אמה.
<h2>דף נה:</h2>
בפרק כיצד מעברין אמר רב הונא יושבי צריפין אין מודדין להן אלא מפתח בתיהן. פירש רבינו שלמה זצ"ל, שאינן קבועין במקום אחד אלא יושבין כאן עד שכלה המרעה לבהמותיהן ואחר כך הולכין למקום אחר, הילכך אפילו יש הרבה במקום אחד כשיעור מהלך ק' אמה אינן חשובין עיר להיות כולן כד' אמות, וכל אחד ואחד מודד מפתח ביתו אלפים אמה לכל רוח. מיכן נראה, שאילו היהודים היוצאין במחנה לצור על עיירות אע"פ שיש כמה וכמה אוהלים וטינדיסים אין מודדין להן אלא מפתח אהליהן, לכל אחד ואחד מפתח אהלו שהרי אינן קבועין במקום אחד. וכן שמעתי מפי מורי ר' יהודה אחי שיני נר"ו. ואין מביאין ראייה מדגלי מדבר דכיון דכת' בהן (במדבר ט', כ') על פי יי' יחנו ועל פי יי' יסעו, כמאן דקביעי דמו. והכי איתוקמא התם. ודווקא שאין הקף מחיצות סביב למחנה אבל אם הוקף המחנה במחיצות גבוהות עשרה או בחריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה, כל המחנה חשוב כארבע אמות, ויש להן אלפים אמה מחוץ למחיצות. ואפילו מחיצה קלה שלשתי או שלערב חשובה מחיצה אך שלא יהא בין קנה לחבירו או בין חבל לחבירו שלשה טפחים. ולא תהא שם פירצה יותר מעשר אמות, ולא יהא פרוץ מרובה על העומד.
<h2>דף פא:</h2>
וכן יכולין לערב בכל דבר הראוי לאכילה חוץ מן המים והמלח וכמהין ופטריות. ושיעורו מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד. וכמה הוא מזון שתי סעודות. ככר שהוא ח' בצים, ד' בצים לכל סעודה. ואחד מהן יכול לערב לכולן אך צריך להודיעם מבעוד יום. ואם לא הודיעם מבעוד יום לא קנו עירוב. ואם אינו יודע מאיזה רוח יש להן להלך, יכול הוא לשלוח עירובו בכל רוח ורוח ומתנה ואומר [ל"ו ע"ב] אם המלך או שר הצבא נוסע למזרח עירובי למזרח, למערב עירובי למערב, לא לכאן ולא לכאן עירובי בתוך אהלי. וצריך להניח העירוב במקום שיהא שמור, שאם נאבד או נאכל מבעוד יום אינו עירוב, ואסור לו לילך יותר בעבור אותו העירוב שהרי איננו. אבל אם נאבד או נאכל משחשיכה ערובו עירוב, ויכול לילך אלפים אמה ממקום עירובו ולהלן. ואם נתן העירוב באילן למטה מעשרה עירובו עירוב, למעלה מעשרה אינו עירוב. ואם נתן העירוב בראש הקנה או בראש הקונטס, כל זמן שתלוש ונעוץ אפילו גבוה מאה אמה הרי זה עירוב. ואע"פ שאין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה הכא נמי במחנה כדבר מצוה דמי, שאם יסע המחנה וישאר במקומו יש שם סכנה מפני פחד האויבים.
